החלטה בתיק רע"א 39243-10-11

1.         שתי בקשות רשות הערעור שבכותרת הוגשו על-ידי המבקש באותו היום - 26.10.2011 - ולפי הנטען בהן, הן מעוררות את אותה השאלה. ההחלטה בעניינן בבית-משפט השלום ניתנה במאוחד. בהמשך לבקשת המבקש בנדון, אוחדו ההליכים בבקשות רשות הערעור מכוח החלטתי שמיום 22.1.2012.

2.         בשני ההליכים מדובר בתשתית משפטית ועובדתית דומה במידה רבה: המבקש, עו"ד אהרון רשף, מונה ככונס נכסים למימוש זכות של חייבים בדירת מגורים, וזאת לבקשת נושה ספציפי. בשלב מסוים, ביצע החייב "מכר עצמי", במסגרתו מכר את הזכויות בנכס ופרע את החוב לנושה הספציפי שביקש את מינוי כונס הנכסים. בהמשך לכך, כונס הנכסים ביקש מראש ההוצאה לפועל לשחררו מתפקידו וכן לפסוק לו שכר טרחה.

3.         ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשם בן-שלו, דחה בקשות אלה של כונס הנכסים, כאשר הוא קובע שמדובר בבקשות מוקדמות - הן לסיום התפקיד והן לפסיקת שכר טרחה. כך הדבר, על רקע עמדה עקרונית לפיה מינויו של המבקש ככונס נכסים, הגם שמדובר במינוי לשם מימוש נכס ספציפי, חורג מעניינו של הנושה שלבקשתו מונה כונס הנכסים. נקבע שביצוע "מכר עצמי" על-ידי החייב, תוך שהחוב לנושה שביקש את מינוי כונס הנכסים - נפרע, אינו משחרר לכשעצמו את כונס הנכסים מתפקידו. זאת שעה שקיימים נושים נוספים שעניינם צריך להישקל במסגרת ההליך בהוצאה לפועל. לפיכך, כב' הרשם הורה לחייבים להשיב לקופת הכינוס את כל הכספים שהתקבלו מעסקת "המכר העצמי" וכן ניתנה שהות בת 60 יום לכונס הנכסים לפעול בהתאם לדין, לשם השבת מלוא יתרת התמורה (מעבר לתמורה ששולמה לנושה הספציפי) לקופת הכינוס. עוד קבע ראש ההוצאה לפועל, כי תוך המועד האמור יגיש כונס הנכסים דיווח מעדכן, שיכלול דיווח כספי מפורט, מלווה בתצהיר מפורט "בדבר כלל מאמציו ותוצאות פעולותיו".

4.         על החלטות אלה של ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש שתי בקשות רשות ערעור לבית משפט השלום בירושלים. בקשות אלו נדחו ברובן. בית-משפט השלום (כב' השופט גד ארנברג) קיבל את קביעת ראש ההוצאה לפועל כי מרגע המינוי מפסיק כונס הנכסים לפעול אך בכובע בא-כוח הנושה שביקש את מינויו והוא הופך להיות פקיד בית המשפט, שחלה עליו חובת נאמנות כלפי הנושים כולם. כפועל יוצא מכך, בקשות רשות הערעור בכל הקשור לדחיית הבקשה לסגירת תיקי ההוצאה לפועל וביטול צו המינוי - נדחו. יחד עם זאת, בית-משפט השלום מצא מקום ליתן לכונס הנכסים זמן ממושך יותר על מנת לפעול לשם קבלת יתרת התמורה מעבר לכיסוי החוב לנושה הספציפי, והשבתה לקופת הכינוס. נקבע, שרק אם החייבים לא יעבירו את הכספים תוך 60 ימים, יפעל כונס הנכסים בתוך 60 ימים נוספים לקבלת יתרת התמורה וידווח לראש ההוצאה לפועל.

5.         לבית-משפט זה הוגשו, כאמור, שתי בקשות רשות ערעור נפרדות על החלטת בית-משפט השלום - בקשת רשות הערעור האחת מתייחסת ל"מכר העצמי" שבוצע על-ידי החייבת, הגב' רלי בן-דוד; השנייה - מתייחסת ל"מכר העצמי" שביצעו החייבים אמנון ועדנה קראוז. שתי הבקשות הוגשו כאמור באותו היום. נטען בהן באופן זהה, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל וכן ההחלטה בבקשת רשות הערעור בבית משפט השלום - מעוררות שאלה בעלת חשיבות מיוחדת ובעלת מאפיין עקרוני רחב היקף. הודגש בבקשות רשות הערעור הנתון, ולפיו מינויו של המבקש ככונס נכסים היה לנכס ספציפי ולבקשת נושה ספציפי, כאשר בסופו של דבר בוצע "מכר עצמי" על-ידי החייבים. נטען עוד שבנסיבות אלה אין עוד מקום להמשך תפקידו של כונס הנכסים, שכן החוב לנושה הספציפי נפרע. נטען כמו-כן, שכונס הנכסים לא היה מעורב בהליכי ה"מכר העצמי", בוודאי שלא מראש. הוסף בבקשות רשות הערעור, שמשמעות פסיקת כב' הרשם וכן בית-משפט השלום היא הטלת סמכויות על כונס הנכסים מעבר לקבוע בדין. מדובר, לפי הנטען, בהפיכת כונס הנכסים לגובה מטעם ההוצאה לפועל של סכומים שהתקבלו בידי החייבים עקב "מכר עצמי", וזאת לטובת נושים פאסיביים שלא הטילו עיקולים על הנכס. הודגש בבקשת רשות הערעור, שכונס הנכסים אינו זרועו הארוכה של רשם ההוצאה לפועל במצבים מעין אלה, ותפקידו מתמצה בחלוקה של תמורת המכר כאשר היא מבוצעת על-ידו מתוקף תפקידו.  לבסוף נטען, שאין מקום ליצור קופת כינוס בהיעדר הליך כינוס.

6.         לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, כמו גם בעמדות השונות שהוגשו, מסקנתי היא כי דין בקשות רשות הערעור להידחות. אציין תחילה, כי קיים קושי בכך שהוגשו לבית-משפט זה שתי בקשות רשות ערעור נפרדות על החלטה אחת של בית-משפט השלום שדנה במאוחד בבקשות רשות הערעור. אכן, מדובר בשני תיקים נפרדים בהוצאה לפועל בעניינם של חייבים שונים, כאשר גם לבית-משפט השלום הוגשו שתי בקשות רשות ערעור נפרדות. אלא שבכך אין כדי לאיין את הקושי האמור. הקושי שנוצר בנסיבות המקרה, נעוץ בכך שחרף העובדה שהוגשו שתי בקשות רשות ערעור עבות כרס ומפורטות לבית משפט זה באותו יום, לא נרשם באף אחת מהן כי מוגשת במקביל לה בקשת רשות ערעור נוספת על אותה החלטה ותוך שמועלות בה אותן טענות עקרוניות כביכול. כפועל יוצא מכך, שני ההליכים שבכותרת הוקצו בתחילה למותבים שונים. המבקש התבקש להתייחס לעניין זה ולהסביר את התנהלותו בנדון. עיינתי בהתייחסותו של המבקש לעניין זה - כפי שנמסרה הן בהליך שבירורו החל לפניי (עניין קראוז) והן בהליך שעניינו החל לפני כב' השופט א' רומנוב (עניין בן-דוד). גם אם אקבל את טענת המבקש, לפיה מדובר במהלך שנעשה בתום-לב, תוך תשלום כפל אגרה והפקדת כפל עירבון; כמו גם העובדה שכך התנהל ההליך בבית-משפט השלום - הרי שקיים, בנסיבות העניין, קושי בהתנהלותו של המבקש. הקושי הוא, כאמור, בכך שהמבקש לא ציין את העובדה שהוגשו במקביל שתי בקשות זהות בבקשות רשות הערעור עצמן או למצער במועד מאוחר יותר לאחר הגשתן (ונוכח התפתחויות שונות בהליכים שהוגשו), וזאת על מנת למנוע את פיצולן בין שני מותבים שונים - על כל המשתמע מכך. ייתכן שמהלך דברים זה יכול היה להקים בנסיבות מסויימות עילה שהיה בה כדי להביא לדחיית בקשות רשות הערעור.

7.         מכל מקום, ומבלי צורך לקבוע מסמרות בדבר, ממילא לא מצאתי שיש מקום להיעתר לבקשות רשות הערעור. כאמור, בבקשות רשות הערעור נטען שבעת הזו יש מקום להכריע בשאלה משפטית עקרונית הקשורה להיקף חובותיו ואף סמכויותיו של כונס נכסים, מקום בו מדובר בנכס ספציפי שמומש בלא מעורבות כונס הנכסים, על דרך של "מכר עצמי" ותוך פירעון החוב לנושה הספציפי. אלא שכעניין מעשי, אני סבור שלעת הזו אין מקום להידרש לשאלה שהועלתה בבקשות רשות הערעור. טעם הדבר הוא, שבעת הזו מדובר בשאלה שהיא במידה רבה תיאורטית. כך הדבר, משני טעמים: ראשית, רשם ההוצאה לפועל קבע מועד קצוב של 60 ימים לפניית הכונס אל החייבים ולהגשת הדוח המפורט. פרק זמן זה הוארך כאמור בהחלטתו של בית-משפט השלום לכדי תקופה כוללת של 120 ימים. החלטת בית-משפט השלום ניתנה ביום 4.9.2011 ומשמעות הדבר היא כי עד שהוגשה הבקשה לבית משפט זה (בסוף חודש אוקטובר) ועד הוגשו התגובות לה כמו גם העיכוב שנוצר בשל הפיצול המתואר לעיל של הבקשות - מועד זה שבהחלטה המקורית חלף זה מכבר ולא נמסרה כל הודעה לבית המשפט בעניין זה. כך - אם לעניין הארכת המועד, אם לעניין החלטה חדשה שהתקבלה. המשמעות היא אפוא, כי ממילא אמור העניין לשוב ולהתברר לפני ראש ההוצאה לפועל, תוך שבקשות המבקש לשחרורו מתפקידו ולפסיקת שכר הטרחה, לא הוכרעו עדיין לגופן אלא נקבע שהן "מוקדמות". ממילא גם, לא ידוע - ולא אביע עמדה בשאלה - כיצד יכריע ראש ההוצאה לפועל בכל הקשור לבקשות אלה, לאחר הגשת הדוח מטעם כונס הנכסים - המבקש.  שנית, ומעבר לכך, כעולה מטענות המבקש עצמו, הוא פעל למעשה כפי שהתבקש ממנו על-ידי ראש ההוצאה לפועל בשני ההליכים ופתח בהליכים נגד החייבים להשבת הכספים (סעיף 27 לבקשה בעניין קראוז; סעיף 38 לבקשה בעניין בן דוד). משמעות הדבר היא אפוא, כי אפילו לגרסת המבקש עצמו, מדובר בעת הזו בשאלה שהיא במידה רבה תיאורטית. אם לא די בכך, הרי שכעולה מעמדת המבקש בעניינה של הגב' בן-דוד, הגב' בן דוד פעלה לסגירת מרבית חובותיה בהוצאה לפועל ואף התקבלה בעניינה החלטה חדשה שמאפשרת לגבות ממנה סך של 34,008 ש"ח בלבד (יתרת חובותיה בהוצאה לפועל), ולא את מלוא יתרת תמורת "המכר העצמי" בסך של 286,150 ש"ח.

8.         העולה מן המקובץ הוא אפוא, כי בנסיבות המקרה, ובשים לב להתפתחויות שאירעו מאז שניתנו החלטות ראש ההוצאה לפועל ובית-משפט השלום, אין עילה למתן רשות ערעור בעת הזו. כך בכלל, וכך בפרט, משעה שעסקינן בבקשות רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בבקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל שהיא מטיבה החלטת ביניים בנסיבות המקרה - החלטה שכאמור, הפכה בינתיים לעניין תיאורטי.

9.         הבקשות נדחות, אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ככל שהופקדו עירבונות בהליכים השונים - הם יושבו למפקידם.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח בטבת תשע"ב, 24 בינואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: